הפרעת קשב וריכוז

מהי הפרעת קשב וריכוז - ADHD?
הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הנה אחת מהפרעות הילדות השכיחות ביותר, ויכולה להמשיך גם בגיל ההתבגרות והבגרות. התסמינים כוללים קשיים במיקוד והתמד הקשב, קושי לשלוט בהתנהגות והיפראקטיביות (פעילות יתר).

אלה המתמודדים עם הפרעת קשב מתחלקים ל-3 קבוצות:
* קבוצה שמראה בעיקר תסמינים של היפראקטיביות-אימפולסיביות
   - רוב התסמינים (שישה או יותר) נופלים בקטגוריה של היפראקטיביות-אימפולסיביות.
   - קיימים פחות משישה תסמינים של קשב, אף על פי שבמידה מסוימת נצפים גם קשיי קשב.
* קבוצה שמראה בעיקר תסמינים של חוסר קשב
   - מרבית התסמינים (שישה או יותר) נופלים בקטגוריה של חוסר קשב. נצפים פחות משישה תסמינים
     של היפראקטיביות-
אימפולסיביות, אף על פי שבמידה מסוימת קיימים גם קשיים אלה.
   - ילדים כאלה פחות נוטים להתנהגויות של התנגדות או מפגינים קשיים חברתיים. הם יושבים בשקט,
     אולם אינם קשובים
 לסביבה. על כן ניתן בלקות "לפספס" אותם ולא לראות שיש לו הפרעת קשב
     וריכוז.

* קבוצה עם תסמינים מעורבים של חוסר קשב ואימפולסיביות-היפראקטיביות
  - קיימים שישה תסמינים או יותר של חוסר קשב ושישה תסמינים או יותר של אימפולסיביות
    היפראקטיביות.

  - רוב הילדים המאובחנים מדגימים את הסוג המעורב של ADHD.

טיפולים שונים יכולים להקל על התסמינים השונים, אולם ההפרעה אינה תופעה חולפת. עם הטיפול המתאים, רוב אלה שאובחנו כמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז יכולים להצליח בלימודיהם ולנהל חיים יצרניים ולהיות מועילים לעצמם ולסביבה. חוקרים שונים בתחום מנסים לפתח טיפולים ושיטות התערבות, וכן להשתמש בכלי אבחון וטכנולוגיות חדשות על מנת להבין טוב יותר את הפרעת הקשב ולמצוא דרכים יעילות יותר לטיפול ומניעה.

מה הם התסמינים של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) בילדים?
חוסר קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות (פעילות יתר) הנם הקשיים הבולטים בהפרעת קשב. חשוב לזכור כי כל הילדים, באופן נורמטיבי, מדגימים לעתים התנהגויות של חוסר קשב, אימפולסיביות או היפראקטיביות. אולם, אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז התנהגויות אלו בולטות יותר ומופיעות בתדירות גבוהה יותר. בכדי לקבל את האבחנה של הפרעת קשב וריכוז על הילד להפגין את התסמינים הספציפיים במשך 6 חודשים או יותר, ובמינון גבוה יותר מזה הנצפה אצל אחרים בני גילו.

ילדים עם תסמינים של חוסר קשב:
* מפגינים מוסחות רבה, משמיטים או שוכחים פרטים, ולעתים קרובות עוברים מפעילות אחת לאחרת.
* מתקשים להתמקד בדבר אחד בלבד.
* משתעממים ממטלה מסוימת לאחר דקות ספורות, אלא אם הם עסוקים בפעילות מהנה (טלוויזיה,
  מחשב).

* מתקשים להתמקד בארגון חפצים או תכנים שונים, בהשלמת משימות או בלמידת מיומנות חדשה.
* מתקשים להשלים את הכנת שיעורי הבית, שוכחים להגישם, מאבדים חפצים לעתים קרובות (עפרונות,
  מחקים, צעצועים).

* לא מקשיבים כשמדברים אליהם.
* חולמניים, מבולבלים ואיטיים מאוד בהתנהלותם.
* מתקשים לעבד מידע במהירות וביעילות כשאר בני גילם.
* משקיעים מאמץ רב על מנת לעקוב אחר הוראות.

ילדים עם תסמיני היפראקטיביות:
* זזים כל הזמן בכיסא.
* מדברים ללא הפסקה.
* מתרוצצים סביב, נוגעים בחפצים ומשחקים עם כל דבר בו הם מבחינים.
* מתקשים לשבת בשקט במהלך ארוחות, בשיעור או בשעת סיפור.
* נמצאים כל הזמן בתנועה.
* מתקשים לבצע פעילות שקטה.

ילדים עם תסמינים של אימפולסיביות:
* הם חסרי סבלנות.
* פולטים הערות שאינן מתאימות למצב, חושפים את רגשותיהם ללא הגבלה ופועלים מבלי לחשוב על
   התוצאות.

* מתקשים לדחות סיפוקים או לחכות לתורם במשחק.
* נוהגים להפריע במהלך שיחה או בפעילויות של אחרים.

חשוב לזכור שניתן לשגות באבחנה ולתת אחרת במקום הפרעת קשב!!
הורים ומורים יכולים "לפספס" את העובדה שלילד עם תסמינים של חוסר קשב יש הפרעת קשב וריכוז, מפני שלעתים קרובות ילדים אלה הם שקטים ומופנמים יותר. לרוב הם יושבים בשקט ונראים מרוכזים בעבודתם, אולם למעשה אינם שמים לב לביצועיהם. הם יכולים להסתדר היטב עם בני גילם בהשוואה לילדים עם התסמינים הנוספים, אשר לרוב גם מראים קשיים חברתיים.
ניתן "לפספס" גם את הקבוצות האחרות. לדוגמא, מבוגרים רבים נוטים לחשוב כי המקור לקשייהם של ילדים עם תסמינים של אימפולסיביות-היפראקטיביות הנם בשל משמעת לא תקינה או בשל קשיים רגשיים.

מה גורם להפרעת קשב וריכוז?
המדענים אינם בטוחים לחלוטין מה גורם להפרעה זו, אף כי במחקרים רבים נראה כי לתורשה (גנים) תפקיד משמעותי. כמו הפרעות רבות אחרות, גם הפרעת הקשב כנראה נובעת משילוב של גורמים. בנוסף לתורשה נבדק גם תפקידם של גורמים סביבתיים, ומחקרים רבים אף בוחנים כיצד חבלות ראש, תזונה וסביבה חברתית משפיעים על הפרעת הקשב.

תורשה. את הגנים אנחנו יורשים מהורינו והם "טביעת האצבע" של מי שאנחנו. מחקרים רבים, בעיקר בקרב תאומים, מצביעים על כך שהפרעת קשב עוברת במשפחות. גילוי הגנים המעורבים בהפרעה יוכל בעתיד לסייע לחוקרים למנוע את ההפרעה לפני הופעת התסמינים. המחקר הגנטי אף יוכל להוביל לטיפול יעיל יותר.

גורמים סביבתיים. מחקרים שונים מצביעים על קשר אפשרי בין עישון וצריכת אלכוהול במהלך ההיריון לבין תסמינים של הפרעת קשב וריכוז בילדים. בנוסף, ילדים צעירים החשופים לרמות גבוהות של עופרת, הנמצאת בצנרת או בצבע של בניינים ישנים, הם בסיכון גבוה יותר להתפתחות הפרעת קשב.

חבלות ראש. ילדים אשר סבלו מחבלת ראש יכולים להדגים התנהגויות הדומות לאלו של ילדים המאובחנים עם הפרעת קשב. יחד עם זאת, אחוז קטן בלבד מאלה המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז סבלו מחבלת ראש (אף כי יש לציין כי הם בהחלט מועדים לכך יותר מילדים אחרים...).

כיצד מאבחנים הפרעת קשב וריכוז?
ילדים שונים מתבגרים בקצב שונה ויש להם דפוסי אישיות, מזג ורמות פעילות שונים. לעתים קרובות, התנהגויות נורמטיביות של חוסר קשב, אימפולסיביות או היפראקטיביות עלולות לקבל תווית של הפרעת קשב וריכוז. תסמיני הפרעת הקשב מופיעים לרוב בשנות החיים המוקדמות, גילאים 3-6 שנים, ובגלל ההבדלים בתסמינים בין אדם אחד למשנהו, קשה לאבחן את ההפרעה. ההורים יכולים לשים לב לכך שילדםן מאבד עניין בתכנים שונים מהר יותר מילדים אחרים, או נראה "חסר שליטה". לרוב, המורים בכיתה הם אלה שמבחינים בתסמינים, כאשר לילד קושי לעקוב אחר הוראות וחוקים או נוטה "לרחף" במהלך השיעור.

חשוב לזכור כי אין מבחן יחיד אשר יכול לבדו לקבוע אם לילד הפרעת קשב וריכוז. חיוני לאסוף מידע מקיף ושאיסוף זה יתבצע על ידי איש מקצוע מורשה. המידע צריך להתמקד בילד, בהתנהגותו ובמאפיינים של סביבתו הקרובה. ישנם רופאי ילדים אשר יכולים לאבחן את הילד בעצמם, אולם רבים מהם מעדיפים לשלוח את הילד לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש או הנוירולוגיה, אשר מתמחה בהפרעות התנהגות בילדות. איש המקצוע ינסה בתחילה לשלול אפשרויות אחרות שיכולות להסביר את התסמינים. לדוגמא, אירועים, מצבים או מחלות יכולים להוביל להתנהגויות זמניות הדומות לאלו הנצפות אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. לדוגמא, הרופא המטפל יבדוק אם לילד יש:
* בעיה בפעילות החשמלית במוח, אשר יכולה להיות קשורה לבעיות רפואיות אחרות.
* זיהום באוזן התיכונה היכול לגרום לבעיות שמיעה.
* בעיות שמיעה או ראיה לא מאובחנות.
* בעיות רפואיות שונות שיכולות להשפיע על תהליכי חשיבה או התנהגות.
* ליקויי למידה.
* הפרעות חרדה או דיכאון, או הפרעות פסיכיאטריות אחרות שיכולות לגרום לתסמינים הדומים לאלו
   הנצפים בהפרעת קשב.

* האם היה שינוי פתאומי בחיי הילד, דוגמת מוות של קרוב משפחה, גירושין, אובדן מקום עבודה של אחד
   ההורים וכדומה.


על איש המקצוע מוטל גם לבחון דיווחים מבית הספר ומהסביבה הביתית, בכדי להתרשם האם סביבות אלו מלחיצות או בעייתיות במיוחד. עוד יכולות לעלות שאלות לנוספות גבי התנהגויות הילד:
* האם התנהגויות אלו מוגזמות, נמשכות זמן רב ומשפיעות על חיי הילד בנסיבות שונות?
* האם התנהגויות אלו מופיעות לעתים קרובות יותר אצל הילד לעומת אחרים בני גילו?
* האם מדובר בהתנהגויות רציפות או בתגובה למצב זמני?
* האם התנהגויות אלו מופיעות בתחומי חיים שונים, או רק בתחום אחד (לדוגמא, רק בכיתה, רק בבית,
   רק בגן המשחקים)


חשוב גם לבחון את התהגות הילד במצבים שונים - מצבים מובנים וכאלה עמומים או מורכבים יותר. מרבית הילדים עם הפרעת קשב וריכוז מצליחים לשלוט בהתנהגותם בהערכות פרטניות וכשמאפשרים להם להתמקד בפעילויות מהנות. ניתן גם לבחון כיצד מתפקד הילד במצבים חברתיים שונים ואף להעביר מבדקי יכולות אינטלקטואליות והישגים אקדמיים על מנת לבחון את אפשרות קיומה של לקות למידה.

אם לאחר איסוף כל הנתונים הללו הילד אכן עונה על הקריטריונים לאבחון הפרעת קשב וריכוז, הוא יקבל אבחנה זו ויטופל בהתאם.

כיצד ניתן לטפל בהפרעת קשב וריכוז?
לעת עתה טיפולים שונים מתמקדים בהפחתת חומרת התסמינים של הפרעת הקשב ושיפור התפקוד היומיומי. הטיפולים כוללים טיפול תרופתי, טיפולים רגשיים מסוגים שונים, חינוך או אימון הילד וסביבתו, או שילוב של טיפולים.

הטיפול התרופתי
הסוג השכיח ביותר של טיפול תרופתי בהפרעת קשב הוא התרופות המעוררות (סטימולנטים - דוגמת ה"ריטלין" על נגזרותיו). למרות שנשמע מוזר שטיפול בילד עם הפרעת קשב יהיה בעזרת תרופה "מעוררת", בפועל יש לה השפעה מרגיעה על ילדים אלה. מספר תרופות אחרות אינן מעוררות ופועלות בעזרת מנגנון אחר. עבור רבים, הטיפול התרופתי מפחית תסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות ומשפר את היכולת להתמקד, ללמוד או לעבוד.

יחד עם זאת, אין טיפול אחד שמתאים ל כ ו ל ם. גישה זו במהותה אף אינה נכונה. מה ש"עובד" עבור אחד לא תמיד "עובד" עבור אחר. אחד יסבול מתופעות לוואי עם טיפול מסוים, בעוד אצל אחר לא תהיינה כלל תופעות לוואי. לעתים יש להתנסות במספר אפשרויות טיפול או במינונים שונים, לפני שמוצאים את התרופה האחת המתאימה לאדם ספציפי. חשוב להמשיך מעקב רצוף עם כל ילד או מבוגר הנוטל טיפול תרופתי.

התרופות המעוררות מופיעות בצורות שונות (גלולה, קפסולה, נוזל). יש תרופות המשפיעות לטווח קצר, כאלו המשפיעות לטווח ארוך וכאלו שלהן שחרור איטי. בכל אלה המרכיב הפעיל הוא זהה, אולם משתחרר בצורה שונה בגוף. התרופות המשפיעות לטווח זמן ארוך יותר מאפשרות  את לקיחתן פעם אחת ליום, לפני הלימודים. על ההורים והרופא המטפל להחליט יחד מהו הטיפול התרופתי המתאים ביותר לילד, ואם יש צורך בו רק בשעות הלימודים או גם בערבים ובסופי שבוע.

מה הן תופעות הלוואי העיקריות של הטיפול התרופתי?
תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן תיאבון מופחת, בעיות שינה, חרדה וחוסר שקט. ילדים מסוימים אף מדווחים על כאבי בטן או ראש. רוב תופעות הלוואי הנן קלות ונעלמות עם הזמן או עם הפחתת המינון התרופתי.
תופעות לוואי פחות שכיחות הנן תופעות של "טיקים", שינויים בהתנהגות או במזג, השטחת רגשות וכדומה. חשוב במקרים אלו להתייעץ עם הרופא המטפל ולרוב שינוי במינון יסייע במיגור תופעות לוואי שונות.
האם הטיפול התרופתי בטוח?
תחת מעקב רפואי, התרופות הללו נחשבות לבטוחות. הטיפול התרופתי הזה אינו גורם לעוררות יתר, אף כי יש ילדים המדווחים כי הם מרגישים "שונה" או "מצחיק". למרות שיש הורים הדואגים כי הטיפול יגרום להתמכרות, מעטות מאוד הן ההוכחות לכך.


טיפול רגשי
סוגים שונים של טיפולים רגשיים משמשים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז. טיפול התנהגותי מכוון לסייע לילד לשנות את התנהגותו. זה יכול לכלול סיוע פרקטי כגון עזרה בארגון משימות והשלמת שיעורים, או עיבוד רגשי של אירועים מעיקים. הטיפול ההתנהגותי אף יכול ללמד את הילד  לנטר/לווסת את התנהגותו. מטרה נוספת של טיפול זה היא ללמד את הילד להכיר בכישוריו כאשר הוא מצליח התנהג בצורה הנדרשת. הורים ומורים יכולים גם לספק משוב חיובי או שלילי אודות התנהגויות מסוימות. חוקים ברורים, רשימת מטלות ושגרות חיים מובנות נוספות יכולים לסייע לילד לשלוט בהתנהגותו.
מטפלים גם יכולים ללמד את הילד מיומנויות חברתיות, כגון לחכות לתורו, להתחלק בצעצועיו, לבקש עזרה או להגיב בצורה נאותה להקנטות. אימון של מיומנויות חברתיות יכול לסייע גם בקריאת רגשות בהבעות פנים או בגוון הקגל של אחרים.

כיצד ההורים יכולים לעזור?
ילדים עם הפרעת קשב וריכוז זקוקים להדרכה ולהבנה מצד הוריהם ומוריהם על מנת לתפקד בהתאם לפוטנציאל שלהם ולהצליח בבית הספר.לפני האבחון של הילד, יתכן והמשפחה כבר חווה תסכול, אשמה וכעס. ההורים והילדים זקוקים לטיפול שיסייע להם להתגבר על רגשות רעים. אנשי מקצוע יכולים לסייע להורים במתן הסבר על הפרעת קשב והדרך בה היא משפיעה על המשפחה.
הדרכת הורים מסייעת להורים ללמוד כיצד להשתמש במערכת תגמולים על מנת לשנות את התנהגותו של הילד. ההורים לומדים לתת משוב מיידי וחיובי עבור ההתנהגות אותה הם רוצים . לעתים ניתן להוציא ילדים ל"פסק זמן" שהתנהגות הילד יוצאת משליטה.
עוד חשוב לעודד הורים להשתלב בפעילות נעימה ורגועה עם הילד, להצביע על מעשיו הטובים ולשבח את כוחו ואת יכולותיו של הילד.

Powered By Doron Solomon