הפרעה מרדנית-מתנגדת (Oppositional Defiant Disorder)

השורות הבאות ינסו לתאר את ה"תסמונת המרדנית מתנגדת" שלעתים מופיעה לבד ולעתים בשילוב עם בעיות אחרות.
ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי במהדורתו הרביעית (DSM-IV - מהדורה חמישית מעודכנת צפויה בקרוב) קובע קריטריונים שמגדירים את האבחון של התסמונת.
האבחנה תיקבע כאשר 4 מתוך 8 התסמינים המופיעים מטה נוכחים בצורה מוקצנת לפחות במשך שישה חודשים:
1. נטייה לאובדן שליטה עצמית
2. ויכוחים חוזרים עם מבוגרים
3. סירוב או התנגדות חוזרים לשיתוף פעולה עם חוקים או הוראות שנקבעו ע"י מבוגרים
4. הצקה מכוונת לאנשים אחרים
5. האשמת אחרים בטעויות או התנהגות לא נאותה שביצע האדם עצמו
6. רגישות מוגברת ונטייה להיפגע בקלות מאנשים אחרים
7. נטייה למצב רוח כעוס ורגזני
8. נטייה לנקמנות (קריטריון זה מתקבל רק במידה וההתנהגות אינטנסיבית יותר מהמצופה ע"פי גילו של הילד).

גם לאחר שאותרו 4 מתוך 8 התסמינים שצויינו לעיל, עדיין נדרש לאבחן כי:
* ההתנהגות מביאה לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, הלימודי או התעסוקתי
* ההתנהגות אינה נגרמת כתוצאה ממצב פסיכוטי או הפרעה במצב הרוח

חשוב להדגיש כי הבעיה תוגדר באופן איכותי וכמותי: כאשר ההתנגדות לסמכות והעדר הציות להורים הופכים לעיקר, תוך שיבוש חיי הילד וסביבתו הקרובה, אזי עשויה ההתנהגות להיחשב להפרעה מרדנית-מתנגדת המסווגת כאחת מהפרעות ההתנהגות.

לא מעט טוענים, במידה לא מבוטלת של צדק, שחלק מהתסמינים הרשומים בהגדרת התסמונת המרדנית-מתנגדת נמצאים "אצל כל אחד ואחת". יתר על כן, "גיל שנתיים הנוראי", בו הילד לומד להשתמש ב"לא!", גיל שלוש עם ה"למה?", וכן גיל ההתבגרות מוכרים כשלבים נורמטיביים שבהם הילד/ה מעצבים זהותם ומבססים עצמאות ואוטונומיה ואז התנהגויות אלו הנן חלק בלתי נפרד מאותו שלב ונראה ויכוחים רבים, נטייה למצבי רוח, רגישויות ובדיקת גבולות העצמי והסביבה.

מתי אם כן נגדיר את ההתנהגות כקושי?
הקושי מוגדר כאשר ההתנהגויות מוקצנות ומובילות לפגיעה בתפקודו של הילד/ה וכן למצוקה וחוסר אונים אצל ההורים.
הבעיה איננה של הילד בלבד. הילד אמנם מדגים את הסימנים, אולם הקושי הוא משפחתי, סביב הילד (שלעתים קרובות אינו מבין מה בכלל רוצים ממנו..שהרי "כולם אשמים" חוץ ממנו).
מרבית הקשיים הרגשיים המוכרים מביאים למצוקה ולכאב אצל האדם הסובל מהם, אך בהפרעה מרדנית-מתנגדת סובלת בעיקר סביבתו של הילד. ילדים אלה הנם עוינים, מתנגדים, מציקים, ווכחניים ולא צייתנים במידה מוקצנת, מעבר לתחומי "הנורמה" לגיל.
התנהגותם הבעייתית מופגנת, בד"כ,  בבית ובין אנשים קרובים, אך היא עשוה להתבטא אף בבית הספר ובסביבה הרחבה יותר. ילדים אלו נוטים לסבול גם מקשיים חברתיים ומהישגים לימודיים הנמוכים מיכולתם הקוגניטיבית האמיתית.

גיל פריצת התסמינים משתנה בהתאם למחקרים המצוטטים. התסמינים יכולים להופיע כבר בגיל 3 שנים כשהממוצע נע סביב גיל 8 שנים. השכיחות באוכלוסיה אינה ברורה בוודאות, אולם אין זו תופעה שולית/זניחה: יותר מאחוז (תלוי את מי מצטטים) מהילדים בגילאים השונים יכול לענות על הקריטריונים להפרעה מרדנית-מתנגדת.

ילדים בעלי הפרעה מרדנית-מתנגדת שאינם מגיעים לטיפול עם הוריהם עלולים לפתח הפרעות במצב הרוח, יש בקרבם יותר התמכרויות לחומרים (אלכוהול ואחרים) וכן הפרעות אחרות (כגון אלימות מוקצנת שיכולה להוביל להסתבכות עם רשויות החוק). להלן מספר דוגמאות קיצוניות שיכולות להופיע כל אחת בפני עצמה או בשילוב:
אכזריות פיזית כלפי בע"ח, אכזריות פיזית כלפי אנשים, הרס של רכוש מתוך כוונה לגרום לנזק חמור, פריצה לבתים או מכוניות, זיוף, גניבה מחנויות, השארות לבד בלילה מחוץ לבית עד שעות מאוחרות ללא אישור ההורים, "בריחה" מהבית מבלי לחזור הביתה לתקופה, העדרויות תדירות מבית הספר וכדומה.

יחד עם זאת, טיפול הולם בילד ובמשפחתו עשוי להביא לשיפור משמעותי בבעיות התנהגות ובהשפעתן על התא המשפחתי. הטיפול המקובל בהפרעה משלב טיפול פרטני לילד והדרכה להוריו. יש חשיבות רבה לטיפול משפחתי כוללני.

* טיפול פסיכולוגי/רגשי: טיפול המתמקד בביסוס קשר משמעותי עבור הילד, אשר יאפשר לו התנסות בדפוסי
  יחסי אובייקט (יחסים עם דמות משמעותית) שונה מאשר הכיר עד כה. ביסוס קשר זה מאפשר את העלאת
  בטחונו העצמי של הילד ושיפור מיומנויותיו החברתיות. הטיפול ניתן במקביל להדרכת הורים.

*הדרכת הורים: מאחר והילד חי במסגרת משפחתית, מושם דגש רב על המערכת הביתית ודפוסי
  ההנתנהגות והחינוך המקבולים בה. לא מדובר ב"תיקון" של ההורים, אלא במתן ארגז כלים המותאם להם
  ולידם שבעזרתו הם לומדים כיצד להתמודד עם קשייו של הילד, לחזק התנהגויות רצויות ולהפחית
 התנהגויות בלתי רצויות כגון אלימות או סרבנות. הדרכת הורים יכולה להועיל גם כאשר הילד עצמו מסרב
  לקחת חלק בטיפול כלשהו.

* טיפול תרופתי: במרבית המקרים ניתן לטפל בהפרעה מרדנית-מתנגדת ללא טיפול תרופתי, אך טיפול
  ברספרידל נמצא כיעיל בהפחתת בעיות ההתנהגות והאלימות. מתן תרופה אינו מעיד על חומרת הבעייה.

כמצויין לעיל, לעתים התסמונת המרדנית-מתנגדת מופיעה בשילוב עם הפרעות אחרות, דוגמת הפרעת קשב וריכוז (ADHD). הופעה של התסמונת בשילוב כזה או אחר מהווה אתגר אבחוני (חלק מהתסמינים דומים) וטיפולי.
משפחות המגייסות את הכוחות להתמודד עם הקשיים מצליחות בדרך כלל - גם כאשר מספר תסמונות חוברות להן יחדיו.

Powered By Doron Solomon